הקדשנו את היום האחרון שלנו בטוקיו (לבינתיים) לספא. בעצם הקדשנו רק חצי יום, וזו הייתה טעות; בפעם הבאה שאגיע (ותהיה פעם הבאה) זה יהיה ליום שלם, כי זה היה נפלא. מדובר במתחם גדול של אונסנים (מעיינות חמים) בעלי תכונות שונות - אחד למים חמים, אחד למים חמים מאוד, אחד ג׳קוזי, אחד עם מלחים למיניהם, אחד עם מים קרים ואחד עם מים קרים מ א ו ד, חלק בתוך המבנה וחלק בחוץ באוויר הפתוח… בכל אחד נכנסים בין 5-10 אנשים, ואנחנו רשאים להסתובב בין כולם כאוות נפשנו.

מעבר לאונסנים היו אפשרויות מרגוע שונות, ובין היתר מסאז׳ים למיניהם. ביקשתי מסאז׳ מכירופרקט - זה היה מאוד מקצועי, ומאוד מקל על הכאבים שלי באופן כללי. לפני המסאז׳ הייתי צריך למלא טופס, ובין היתר להקיף את רמת הקושי שאני רוצה מתוך קל/בינוני/חזק… אז כמובן שלקחתי את העט, הוספתי ליד ה-״חזק״ אופציה של ״יותר חזק״ והקפתי אותה. המסאז׳יסט צחק.

באופן כללי אני עושה פה כל מיני בדיחות שטויות שכאלו ונראה שהיפנים די נהנים מהן… וגם אם לא, גם אם הם נחמדים מכדי להגיד לי שאני נראה כמו מטומטם בעיניהם, לפחות הם יודעים לחייך ולצחוק מהדברים הקטנים האלו 😊 יצא לי גם ללמד את הספר שצבע את השיער שלי שבניגוד ליפן, שבה כדי להגיד תודה קדים קידה קלה ואומרים ״אריגאטו גוזאימס״, בישראל כשאומרים תודה לוחצים ידיים ואומרים ״תודה רבה״. הוא לחץ לי את היד ואמר ״תודה רבה״ במבטא יפני, ונראה כאילו הוא היה משועשע מהסיטואציה… אפילו עשה לי הנחה על הצביעה של השיער.

בערב אכלנו במסעדה עם ג׳ייסון, צעיר סיני שפגשנו במלון ובילינו איתו יומיים בטוקיו, ואחר כך הלכנו לבר וחגגנו את הערב האחרון שלנו ביחד לפני שהוא חוזר להונג קונג ואנחנו ממשיכים לעיר השנייה שלנו ביפן - ״האקונה״.