כמו שאמרתי בצעד הקודם, המלון ששהינו בו היה בפרברי קיוטו, קרוב למקדשים… אז כמובן שהיינו חייבים לבקר באחד או שניים מהם לפני שיוצאים למשפחה המארחת.

המקדשים היו חביבים, מאוד מתוירים. צילמתי שם שתי תמונות חביבות. לאחר הליכה חביבה אכלנו אוכל חביב, ואז עוד קצת הליכה, עוד קצת אוכל, עוד קצת אוכל, עוד קצת אוכ- וואו, האוכל שלהם ממש טעים מסתבר.

הלכנו בערך חצי יום בטוקיו עד שהחלטנו שהגיע הזמן לצאת למשפחה המארחת שנמצאת באיבאראקי - אזור פרברי שנמצא ממש בין קיוטו לאוסקה, וניתן להגיע ממנו בקלות לשני היעדים האלו ולעוד שני יעדים שחשקה נפשנו בהם ונטייל בהם בימים הקרובים - הערים נארה וקובה (כן, כמו המאכל. בערך.).

עוד לא הספקנו לצלצל בפעמון וכבר הבת הצעירה של המארחת שלנו פתחה את הדלת מכיוון ששמעה את גלגלי המזוודה שלי ברחוב והבינה שאנחנו מגיעים. כבר מיד היה נראה שיצאה לי בחירה מוצלחת עם המשפחה - הבעל והאישה מאוד מסבירי פנים, הבת (בת 8) מדברת אנגלית ברמה שתלמידי תיכון לא מגיעים אליה; הבית מאובזר בפסנתר, גיטרה ותופים חשמליים; האווירה מאוד טובה וידידותית, ואני מרגיש שהולך להיווצר בינינו קשר טוב בחמשת הלילות הקרובים בהם אשהה עם המשפחה.

את הערב העברנו במסעדה מקומית בעלת תפריטים ביפנית בלבד, ואיזה כיף שחבר הטיולים שלי (שמו אגב גם יוני) ספונטני כמוני ואנחנו יכולים להחליט ברגע אחד שלא בא לנו לפתוח גוגל ולתרגם את התפריט, אלא להזמין מנות אקראיות ולחלוק ביחד. חלקנו 6 מנות. אין לי מושג מה אכלתי, אך יצאנו שבעים ומרוצים לחלוטין :)

עכשיו כדאי שאלך לישון, כי כבר 3 לפנות בוקר ותכננו למחר יום כיף ארוך באוסקה. לילה טוב 😴💤