פתחנו את הבוקר עם שיעור קליגרפיה ומיד אחריו טקס הכנת תה מאצ׳ה עם קימונו (לשם ההבהרה: אנחנו היינו עם הקימונו. התה לא לבש קימונו). קימונו הוא כמובן הבגד המסורתי של יפן, שניתן לראותנו לובשימו בתמונות האחרונות.

השיעור היה נחמד מאוד; את האותיות כבר הכרתי, אבל אקיקו, בעלת הבית שאנחנו לנים בו (שהיא גם זו שהעבירה לנו את השיעור ואת הטקס) ממש לימדה איך נכון להחזיק את המכחול ובאילו זוויות כדי לצייר את האותיות באופן מדויק. אני מניח שזה משהו שרלוונטי לכל שפה, לרבות עברית (לפחות עבור סופרי סת״ם), אך מעולם לא יצא לי להתנסות בכזה דבר, ובתור חובב שפות אהבתי לחוות טעימה מהאמנות הזו.

בנוגע להמשך היום - שכבתי במיטה. בעצם קמתי די חַלוּשֶׁס כמו שאבא שלי אומר… אולי זה מהאוכל שאני לא רגיל אליו, ואולי מסיבות אחרות. אכלתי אתמול ביצה חיה במנה שהזמנתי במסעדה, אז אני יכול להאמין שזה האוכל. קורה.

בתמונות הראשונות: יוני ואני כותבים את השמות שלנו ביפנית.