לאחר שהיינו באולפני יוניברסל מהפתיחה ב-09:00 ועד הסגירה ב-21:00, רצתי כדי להספיק להגיע למשהו שמצאתי מראש באינטרנט: בר ג׳אמים בקיוטו.

אני אוהב לנגן, כל עוקביי כאן יודעים זאת; ואני אוהב במיוחד לנגן עם אנשים אחרים, בין היתר בתוך מסגרת שנקראת ״ג׳אם״ - אנשים שונים שלא מכירים אחד את השני עולים על במה אחת ומאלתרים ביחד מוזיקה. בחיפה זה נפוץ מאוד. ביפן… נראה שקצת פחות. אז עד שמצאתי באינטרנט בר אחד בקיוטו שמקיים ג׳אמים פעמיים בחודש, ידעתי שאני חייב להגיע אליו, עד כדי שכירת קפסולת לינה ללילה אחד בקיוטו (על אף שהייתי אמור לישון אצל המארחת אקיקו [וכמובן עדכנתיה מראש על היעדרותי]).

הספקתי להגיע כחצי שעה לפני שהג׳אם נגמר, ואפילו ניגנתי ברוב הזמן הזה. הבר היה קטן מאוד, הכיל כ-15 איש בתפוסה מלאה, ורוב השוהים במקום היו מבוגרים (לדעתי 50+) וניגנו בלוז בסגנון שנות החמישים. כשאני עליתי על הבמה כמובן שהייתי חייב להביא מהאנרגיות שלי לג׳אם, דבר שאני חושב שמעט הפתיע את השוהים, אך עשיתי זאת באופן שלא יפגע בסגנון הבלוזי של הג׳אם, וכולם מאוד נהנו מהמוזיקה שיצאה מכך, במיוחד הנגנים שניגנו איתי.

נשארתי בבר עד שהוא נסגר ב-3 בלילה, דיברתי עם הברמן החביב שלימד אותי קצת יפנית ועם צעיר ירדני אחד שנתן לי המלצות מה לעשות (או לא לעשות) בלוס אנג׳לס כשאגיע לשם בטיול שלי.

בסרטון ניתן לראות את הג׳אם שהיה כשהגעתי. אין סרטונים שלי כי לא חשבתי על לבקש ממישהו שיצלם אותי באותו רגע, כל מה שהיה לי בראש זה לנגן עם אנשים :)