היום הגעתי לעיר הנמל קובה, שנאמר לי עליה שיש בה את האוכל הכי טעים בעולם. בעצם בכל הערים ששהיתי בהן ביפן עד כה ראיתי מסעדות שמציעות Kobe Beef בגאווה, אך כמובן ששמרתי את החוויה של המנה הזו לעיר האמיתית שהמנה קרויה על שמה.

כבר על הבוקר, במסעדה הראשונה שהגעתי אליה, הכרתי מישהי עם תכנון טיול זהה לחלוטין לשלי - אין תכנון. היא קמה בבוקר, פותחת גוגל מפס, בודקת מה יש לעשות והולכת לשם. אז הצעתי לה שנסתובב ביחד, וככה העברנו את יום הכיף שלנו בקובה ^^

בתמונה הראשונה: סטייק 110 גרם ב-400₪. בראש שמעתי את הקול של אבא שלי אומר ״תאכל לאט יוני, כל ביס זה 50₪״.

בסרטונים: במקרה יצא לנו להיתקל בפסטיבל בזמן שהסתובבנו בנמל, וברגע שהאוזן שלי שומעת כלי בראס מנגנים באופן חי אני כמובן מתמגנט למאורע - ומגלה שמדובר בתזמורת מצעדים שגם משעשעת את הקהל עם כוריאוגרפיה מגניבה בנוסף למוזיקה האנרגטית באופן מדהים שהם ניגנו.

תמונה חמישית: שעון הפרחים המפורסם של העיר. למדתי ממנו איך כותבים ״אהבה״ ביפנית.

בתמונות הבאות: עוד קצת טבע, עוד מוזיקה, ו, אה… מישהו מפורסם? סלב? כוכב פופ? לא כזה ברור, הרחובות פתאום התמלאו ואנשים מחזיקים שלטים ודברים זוהרים וקוראים בשם שלו, ו… רגע רגע רגע. רגע אחד. יש מחר בחירות עירוניות בקובה, זו בכלל תעמולת בחירות!! אין לי מושג איך מגיעים למצב שמתמודד לראשות העיר מקבל מעמד של סלב, אבל היה מעניין לראות את התופעה 😆

בתמונה הבאה: כל הטיול אנשים מתפלאים מנעלי האצבעות שלי מכיוון שלא ראו כאלו מעולם, ופתאום ברגע אחד… שלושה אנשים עם נעלי אצבעות מוצאים אחד את השני (את השלישי) עומדים בקרון אחד ברכבת. צחוקים.

בתמונה הבאה: כמו שכתבתי בעבר, לא הספקתי להיפרד מאקיקו כמו שצריך, אז הגעתי אליהם הביתה בהפתעה, מסרתי לאקיקו מכתב תודה ביפנית, ולבת שלה קניתי במתנה ספר מאת סופר הנוער האהוב עליי (ריק ריירדן). אקיקו אמרה שהרבה מתארחים ניסו לכתוב לה בעבר ביפנית, אך מעולם לא קיבלה מכתב שמנוסח בצורה כה נכונה וחסרת שגיאות כתיב. יחי פלאי הטכנולוגיה ><

בתמונה האחרונה: משחק מילים איכותי.