את החצי הראשון של היום העברתי בשיטוט ברחובות העיר טוקיו, כניסה למסעדות שונות, וקניית כרטיס סים מקומי אחד כי מסתבר שבלי מספר מקומי אין אפשרות להזמין כרטיסים לקונצרטים מסוימים.

את החצי השני של היום העברתי בהתארגנות, לבישה של החליפה המהודרת ביותר שיצא לי ללבוש מעודי (קניתיה בשבוע הראשון שלי בטוקיו), ויציאה לקונצרט הראשון שלי ביפן.

מה בתכניה? לחנים סימפוניים, פרי יצירתם של בני אדם ובינה מלאכותית יחדיו.

מה התוצאה? גרוע.

ובהרחבה? גרוע ממש. כנראה היצירה הגרועה ביותר שיצא לי לשמוע. אציין לטובתם שהיצירתיות גאתה ביצירה הזו: הנגנים נשפו לכלים, שאפו לכלים, הכו בכלים ובאופן כללי הפיקו צלילים ויצרו אפקטים בדרכים יצירתיות שלא יצא לי לשמוע או לראות בעבר. אבל… זה כל מה שהיה שם (לפחות בעיניי). אוסף של אפקטים צליליים. לא מלודיות, לא הרמוניות מעניינות, ובפרט לא מוזיקה. נו שוין. אני עדיין אופטימי בנוגע לעתיד של מוזיקה ובינה מלאכותית; זו כנראה הייתה רק דוגמה לא מוצלחת לשילוב של השניים.

בתמונה הראשונה: אני והבחור שלידי, מחכים שהקונצרט יגמר.