התלבטתי איך לכתוב את הצעד הנוכחי כי בעצם… מדובר בהמשך ישיר של הצעד הקודם. במילים אחרות - לאחר שחזרתי מהג׳ויפוליס, הייתי צריך להתארגן וללכת למלון האחרון שאשהה בו ביפן לטיול הנוכחי; בפועל מה שקרה זה שהסתובבתי עם חבר׳ה שהכרתי במלון עד 4 לפנות בוקר ברחובות טוקיו בין בר לבר. היה שווה את זה לחלוטין כמובן. היה מעניין גם לראות את טוקיו בלילה - יותר הומה, יותר אגרסיבית, עימותים בין תיירים למשטרה, אנשים מקיאים בכל פינה (בכל פינה!! הניקיון המפליא של רחובות טוקיו הוא מסתורין שאולי לעולם לא אפענח אחרי שראיתי כמה אנשים מקיאים ברחובות בלילה). כיף חיים.

בסביבות 4 חזרנו למלון, התרחצתי בנחת, התארגנתי ויצאתי למלון החדש שלי. למזלי היה מדובר בצ׳ק-אין עצמאי, אז יכולתי להגיע מתי שרק רציתי. במלון רק הנחתי את חפציי ומיד יצאתי בריצה לאטרקציה הבאה שלי בעיר: סדנת בישול ראמן.

בסדנה, שאורכה כ-3.5 שעות, למדנו אודות ראמן ואיך להכין אותו מ-0 (לרבות ההכנה של הנודלס). בנוסף, למדנו להכין גיוזה, שזו הגרסה היפנית לכופתאות בשר (🥟). היה טעים, מעניין ומקצועי.

לאחר הסדנה חזרתי למלון, התרסקתי על המיטה, וקמתי בערב רענן ומוכן ללילה האחרון שלי בטוקיו. הלכתי לבר מקומי (הייתי באזור פחות מרכזי של העיר), וזו הזדמנות טובה להזכיר שערכה של חברוּת טובה לא יסולא בפז, כי אוון (השותף שלי לדירה ב-3 השנים האחרונות) הוא הבנאדם שבזכותו ידעתי איך להשתלב בבר בתור זר שלא יודע את השפה, ולעשות זאת בצורה די מוצלחת.

בתמונה האחרונה: לילה אחרון בטוקיו.

במהלך הערב יצא לי להתחבר לאחד החבר׳ה בבר שידע מעט אנגלית. הוא בן 24, מתכנת, מוזיקאי (יש לו להקת פופ יפני), וממש אתמול הציע נישואין לחברה שלו, אז מעתה הוא גם מאורס. אחלה בחור. התחברנו די מהר, והחלטנו שמחר אנחנו הולכים להיפגש ולנגן ביחד לפני שאני ממשיך הלאה להוואי. סופסוף תהיה לי הזדמנות לנגן קצת עם מקומיים, שזה משהו שכבר ציינתי באחד הצעדים הקודמים בטיול שרציתי לעשות ולא יצא לי.

מהמם.