בואו נעשה סיכום קטן לשליש הראשון של הטיול שלי.
שלושה דברים שאהבתי ביפן:
שלושה דברים שלא אהבתי:
הופתעתי לטובה מ: היעילות של התחבורה הציבורית, ובפרט ההתממשקות שלה עם אפליקציות המפות של אפל ושל גוגל (החל מעדכוני בעיכובים בזמן אמת ועד להמלצה על איזה קרון לעלות כדי שארד כמה שיותר קרוב ליציאה בתחנת היעד שלי).
הופתעתי לרעה מ: הקליטה שלהם דרדל׳ה, גם בוויפיי וגם בחבילות הגלישה שקניתי. אבל זה סליח; ישראל ידועה בתור מדינה שמכורה לאינטרנט, ואיכות הקליטה אצלנו בהתאם (כדי לעזור לנו להתמכר יותר).
למה הייתי יכול לחיות ביפן: אני חושב שתפורה עליי הדמות של הזר שהיגר ליפן והתערה עם המקומיים, ואמנם הוא לא מקומי לחלוטין אבל הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהקהילה, ובפרט מההומור והתרבות של הקהילה.
למה לא הייתי יכול לחיות ביפן: אני גבוה מדי. ברצינות. אם הייתי מקבל שקל על כל פעם שדפקתי פה את הראש במשהו, הייתי יכול כבר לקנות לעצמי איזה ראמן וואגיו קטן. בהתאם כמובן גם הכיורים נמוכים ולשטוף כלים פה נשמע כמו סיוט עבור הגב שלי.
יאללה.
לאחר ששהיתי קצת מעל 24 שעות בנמל התעופה שלהם והכרתי שם אנשים חביבים ממש שדיברנו שעות, המראתי לכיוון הוואי 🌺🌺. בטיסה שאורכה 7 שעות הספקתי לחזור בזמן 19 שעות, כלומר יצאתי מטוקיו ב-21:00 ונחתתי ב-09:00… של אותו יום. אז היה לי 2.12 כפול השנה 😆
ביציאה משדה התעופה חיכו לי אחותי ושני ילדיה שאני מאוד אוהב ומתגעגע ולא ראיתי אותם חצי שנה. לאחר שהסיעה אותנו למלון שלי, הנחתי את חפציי והלכנו כולנו לחוף הים שנמצא ממש 3 דקות הליכה מהמלון. מזג האוויר היה מושלם, השמש חמה והמים נעימים.
אחרי הים הלכנו להמבורגריה מקומית, ומשם נפרדנו - אבל לא לאורך זמן, כי אנחנו הולכים להיפגש שוב ממש מחר ב-11:00 בבוקר (שהוא 23:00 בשעון ישראל) לטייל ביחד באי הטרופי הנפלא הזה 🥳🥳🚶🚶♀️✨✨