הלילה היה האחרון שלי במלון הנוכחי. בבוקר מיכל אספה אותי, הפעם ללא הילדים; מהמלון המשכנו לקוסטקו, סופר ענק יותר מכל סופר שקיים היום בארץ, ומשם לעיר קנאוהה - שם אלון בלילות הקרובים ביחד עם מיכל, ברק, הילדים אורן ואמיליה, ההורים של ברק שחר והיידי, והכלבים החברותיים אנג׳ל ושמעון. כשאני אומר ״ביחד״ אני כמובן לא מתכוון כולנו באותו חדר; הכלבים ישנים בקומה למטה.

לאחר קבלת הפנים וההתמקמות בבית החדש, הלכנו כולנו ביחד לשוק אוכל (זה מה שזה היה? בדיעבד, אני לא באמת יודע מה זה היה… אני רק יודע שזה בחוץ ושהיו דוכנים של אוכל). היה בחור שעשה מוזיקה נחמדה ברקע עם כל מיני כלים שונים, כולם דיגיטליים למעט טרומבון ששכב בפינה… אז כמובן שהייתי חייב לחכות שיוציא את הטרומבון כדי לצלם סרטון ולגלות שהוא השתמש בו כדי להפיק שני צלילים בדיוק. הא. לפחות הוא עשה מוזיקה נעימה לעוברים ושבים :)

בערב הגיע צעד ההפשרה הבא של אורן ואמיליה בנוגע לנוכחות שלי: שיחקנו ביחד ב… אני לא בטוח בדיוק מה. אני רק יודע שאני הייתי המפלצת, הם היו גיבורי העל (הענק הירוק וספיידרמן ליתר דיוק), אני זרקתי עליהם כריות והם ניסו to break me into pieces. זכרונות יקרים מפז.