בתמונה הראשונה: בדיחה שמתארת את היחס שלי לטיסות בטיול הנוכחי. מה הפעם? טוב ששאלתם. בד״כ כשאני מזמין טיסה, התאריך והשעה הרשומים הם ביחס לתחנת המוצא שלי. אך לא הפעם; אני התכוננתי לטיסה שיוצאת ב-07:35 בבוקר… כאשר בפועל זה היה 07:35 זמן UTC, כלומר הטיסה יצאה עוד כשישבתי במסעדה עם המשפחה.

ניחא.

שמתי לב לזה לפני שהלכתי לישון, אז הספקתי לקנות מעכשיו לעכשיו טיסה שיוצאת ב-08:00, חצי שעה מהזמן שבו התכוונתי לצאת במקור. הפעם בשעון הוואי. יאללה. לפחות הפעם לא עשו לי צרות בנמל התעופה עצמו… איפכא מסתברא; הגברת ששקלה לי את המזוודה אמרה לי ״יש לך משקל יתר של פאונד אחד… טוב יאללה עבור, אין דבר״. שום סיכוי שזה היה קורה ביפן ><.

מעתה בעצם כל טיסה שלי לוקחת אותי קדימה בזמן (בניגוד לטיסות עד הוואי שלקחו אותי אחורה בזמן), כלומר יצאתי בבוקר ותוך 5 שעות והגעתי אחה״צ ללוס אנג׳לס.

אז… לוס אנג׳לס!!

בתמונה השנייה: הדבר הראשון שראיתי ביציאה מנמל התעופה, מה שגרם לי להבין שאני נמצא במקום הנכון (אגב יש פה מלאנתלפים פוסטרים שלו!! כנראה שסוניק באמת יותר פופולרי בארה״ב מאשר ביפן).

בתמונה השלישית: כמה אני אוהב טכנולוגיה. ב-3 הדקות שבהן חיכיתי לאוטובוס הספקתי לשאול איך נהוג לשלם על אוטובוסים בקליפורניה, לגלות על ה-״רב קו״ שלהם, להוריד כרטיס וירטואלי שכזה לטלפון שלי, לטעון אותו בכסף, ולצלם את השקיעה רגע לפני שהאוטובוס הגיע.

בסרטון ובתמונה שאחריו: חוף ונציה (Venice Beach) שבו אני הולך ללון ב-3 הלילות הקרובים. החוף מלא באומנות מכל מיני סוגים, בין אם מוזיקה חיה, גרפיטי, ברייקדאנס ועוד. באופן כללי אני מקבל פה תחושה כי החוף הזה מהווה את המהות של אמריקה כמו שהייתה במקור - ארץ ההזדמנויות. אני רואה פה אנשים מכל העולם, הרבה מהם הגיעו במטרה להתחיל חיים חדשים… ״משנה מקום משנה מזל״ שכזה, והיעד הוא תמיד LA. דיברתי עם הומלס צעיר אחד, אמר שברח מהבית כי אמא שלו נפטרה מסרטן ואין לו אבא אז הוא בא להתחיל חיים חדשים ב-LA; כשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות שוטר ולעזור לאנשים כמו שאנשים עזרו לו כשהוא היה במצוקה.

איחלתי לשוטר בהצלחה. (וחלקתי איתו פיצה).

בסרטון האחרון: חנות שנמצאת ממש מתחת למלון שאני נמצא בו. תקשיבו למוזיקה שיוצאת ממנה.

בתמונה האחרונה: הלכתי להסתובב קצת בחוף וראיתי חבר׳ה שעושים גרפיטי… אז הצטרפתי אליהם ודיברתי איתם. מבחינה אומנותית הציור הזה מאוד יפה, אז עניין אותי למה הם משקיעים כל כך הרבה זמן, כסף ומאמץ כדי לצייר אותו. אמרו שזה כדי לשמח את הילדים. חמוד, לא?