להתראות לוס אנג׳לס, שלום ניו יו- אה… ניוארק!!

טוב נו, אני חלש בגיאוגרפיה, משום מה חשבתי שניו ג׳רזי זו עיר בתוך מדינת ניו יורק… אבל זו מדינה נפרדת בפני עצמה, וניוארק זו העיר הגדולה בה, ולשם הגעתי היום (ואפילו הספקתי לצלם את תחילת הזריחה מהמטוס).

ההתרשמות הראשונה שלי היא… מממ… מה הייתה ההתרשמות הראשונה? התרשמות ראשונה, התרשמות ראשונה, תנו לי רגע להיזכר…….. אה, כן - קררררררררררררררררררררר קרקרקרקרקרקרקרקרקר יא רבנן איזו קורררררררררררררר ברררררררררררר 🥶🥶🥶🥶🥶🥶🥶🥶🥶🥶🥶🥶🥶

אז כן, הצפנתי מעט על כדה״א ומזג האוויר השתנה בהתאם. וזה טוב! ככה נראה חורף! סופסוף יוצא לי לטעום קצת מה זה חורף אמיתי, כזה שצוחק לכפפות חצאי-האצבעות שלי ולחליפת שלוש-השכבות שלי בפנים. למזלי אחותי האהובה סרגה לי כובע צמר ונתנה לי טרם צאתי מהוואי, ואני צפיתי את העתיד וקניתי חם-צוואר איכותי בטוקיו, אז אני די מסודר פה מבחינת ביגוד… אבל אינעל רבאק איזה קור.

בתמונה השנייה: אני ובחור נחמד שבקושי מדבר אנגלית שהכרתי באוטובוס ביציאה מנמל התעופה של ניוארק.

ירדתי מהאוטובוס והגעתי למלון הבא שלי, או ליתר דיוק הגעתי לכתובת של המלון; בפועל הייתה שם… מרפאת שיניים? קטע מוזר. ניסיתי ליצור קשר עם המלון אך ללא הועיל. בסוף ביטלתי את הלינה (עם החזר כספי מלא) והגעתי למלון הבא שרשמתי לעצמי בניוארק.

בתמונה השלישית: אני מחוץ למלון אחרי שפרקתי את המזוודה והוצאתי את כובע הצמר של מיכל. למען האמת לא צילמתי יותר מדי כי… די עוין פה. המבטים לא כל כך נחמדים, אנשים לא אומרים שלום, ושתיים מתוך כל שלוש מילים שאני שומע ברחוב הן fuck או וריאציות שלה. אה כן, וגם משטרות בכל פינה. אולי זה היעד הראשון שלי בטיול הזה שאני לא שש (וגם לא שבע) להגיד בו שאני מישראל… אולי.

בצהריים הלכתי לישון כי לא היה לי אפילו מקום להניח את הראש בטיסת הלואו-קוסט שלקחתי (טיסות פנימיות זה תנאים אחרים מסתבר), ובערב יצאתי לבר שהיה קצת יותר ידידותי וגם למסעדה לאחר מכן, אז… אולי תחושת העוינות היא רק בשכונה הספציפית שבה נמצא המלון שלי.

בלילה הלכתי לישון בידיעה שמחר מגיע אחד השיאים הכי גדולים של הטיול הזה - ועליו אספר בפוסט הבא שלי 🦄