את הבוקר פתחנו אוון אניה ואני בדיינר אמריקאי, כיאה לבקשתי לחוות חוויות אמריקאיות אותנטיות (וכיאה לאהדתם של אוון ואניה את הדיינרים). אני ביקשתי ביצים ובייקון. בטוסט. מטוגן. כי למה לא (אמריקה 🇺🇸). כתוספת רציתי משהו יותר מגוון מצ׳יפס, אז ביקשתי וקיבלתי שעועית שדחיתי מהקערה שלי אחרי ביס אחד בדיוק כי מישהו שם החליט שזה הגיוני לבשל שעועית עם סוכר (והרבה ממנו). 🤢.

לאחר מכן המשכנו לעוד כמה סידורים, נפרדנו מאניה שהלכה לעבוד, ואוון ואני המשכנו לפרינסטון לבקר מכרה ותיקה שלו בשם מרי-אן.

מרי אן היא עו״ד בשנות ה-70 לחייה. היא איטלקיה במקור, אך אמריקאית גאה לא פחות. היא אנרגטית, קופצנית, חמה, חייכנית, בדחנית… ממש ציפי שביט אמריקאית. אוון היה עושה אצלה פעם עבודות בית ומשם ההיכרות שלהם.

המטרה ה-״רשמית״ של ביקורנו הייתה כריתת עץ קטן מהיער שמאחורי האחוזה של ציפי כדי שיהווה לנו עץ חג מולד, אך הגענו באיחור וכבר היה חושך אז ויתרנו והמשכנו ישר לארוחת הערב האיטלקית שחיכתה לנו (עם אוכל אמיתי, לא מקופסאות שימורים ולא מבושל עם סוכר 🥰). השיחה זרמה והתקבלה החלטה לעשות את כריסמס ביחד (למרות שהבעתי התלהבות מכריסמס אמריקאי אותנטי, המארחת שלנו דווקא התלהבה מהרעיון של כריסמס יהודי שכולל משום מה אוכל סיני… אסביר בהמשך).

בתמונה: אוון, ציפי שביט ואני (מימין לשמאל).