עשיתי סיכום ליפן, מן הראוי שאעשה סיכום דומה לשליש השני של הטיול שלי, הלוא הוא ארצות הברית.

מה אהבתי בארה״ב:

העובדה שכל מדינה מעט שונה. ארה״ב היא כמו ניסוי, קערת פטרי המחולקת ל-50 תאים, כל תא עם מאפיינים קצת שונים - והברירה הטבעית עושה את דרכה כבר 250 שנה כדי לראות אילו תאים מצליחים יותר ואילו תאים מצליחים פחות. הצלחה היא כמובן רעיון סובייקטיבי לחלוטין, ולכן כל אזרח יכול לבחור את התא המוצלח בעיניו מבין 50 התאים ולהתמקם שם בהתאם. קונספט נחמד.

מה לא אהבתי:

למרות ההסתכלות על ארה״ב כעל ניסוי חברתי ארוך טווח בעל 50 מדינות עם חוקים שונים העונים על רצון ציבור הבוחרים - אני חושב שציבור הבוחרים לאו דווקא יודע מה טוב עבורו, ולכן הניסוי נועד להיכשל בטווח הרחוק. בנוסף, התרבות מאוד שמה דגש על טובת האינדיבידואל (בניגוד ליפן למשל ,ששמה דגש על טובת החברה), קונספט שמחליש בעיניי את החברה עצמה, ואני חושב שתרבות כזו סופה להפסיד ב-״מירוץ התרבויות״ שמתרחש על פני כדור הארץ.

מה הפתיע אותי:

טיילתי עד כה בחיי בערים רבות (יחסית), חלקן באסיה, חלקן באירופה וחלקן בארה״ב - ועד כה העיר היחידה שהשתוותה במחיריה למחירים של ישראל היא… ניו יורק, אחת הערים היקרות בעולם. ידעתי שישראל יקרה, ועדיין… לא נעים לראות עד כמה. לפחות התספורות אצלנו זולות ביחס לעולם ^^

בסיכום של יפן הוספתי סיבות למה אני חושב שהייתי (או לא הייתי) יכול לחיות שם, בהתבסס על המבט הקצר שקיבלתי על המדינה. הפעם אין לי מה לדון בזה יותר מדי - אני לא רואה כמעט אף סיבה שהייתה גורמת לי להעדיף את ארה״ב על פני ישראל (אולי רק יוקר המחייה). אני כמובן חוויתי רק טעימה קטנה מ-4 מדינות מתוך 50, ויכול להיות שקולורדו, טקסס או וושינגטון היו מעניינות אותי יותר… אין מה לעשות, אצטרך לבחון את התזה הזו מתישהו בעתיד.

התחנה הבאה - אמסטרדם 🇳🇱🍀🚬