אחרי האג המשכתי לעיר מרכזית בהולנד בשם אוטרכט, אשר הומלץ לי להגיע אליה ע״י הולנדי שהכרתי ביפן. הייתי שם במשך ארבעה ימים, וכל יום נראה למעשה אותו דבר: קמתי מאוחר, הסתובבתי במהלך היום בין מסעדות וחנויות, ובערב מצאתי ברים מוזיקליים לצאת אליהם. באוטרכט מצאתי ב ד י ו ק את הג׳אמים שחיפשתי במהלך כל הטיול הזה; כל יום היה ג׳אם אחר בפאב אחר, וזה היה די נפלא.

אגב, מה הכוונה ״בדיוק הג׳אמים שחיפשתי״? מה ג׳אם פה שונה מג׳אם באמסטרדם או בניו-יורק? טוב ששאלתם. התשובה היא הספונטניות, העובדה שהנגנים לא מכירים אחד את השני, ובונים ביחד משהו בזמן אמת בלי לתכנן מראש. באמסטרדם וגם בניו יורק זה לא היה ככה; עליתי לנגן עם להקה שהגיעה מוכנה מראש, הגיטריסט אמר ״אלו האקורדים״, ו… זה די משעמם ככה. אובד כל הרעיון של הספונטניות והאלתור בזמן אמת. אז נחמד שפה באוטרכט שוב מצאתי את זה :)

העליתי סרטונים מכל ארבעת הימים האלו; ברובם לא רואים אותי מנגן כי למען האמת לא הצלחתי להתחבר יותר מדי לאנשים (ולא רציתי לדחוף מצלמה לידיים של בחור זר ולהגיד ״צלם אותי בבקשה״), אבל סמכו עליי שהיה לוהט - והתמונה האחרונה די מוכיחה את זה (למי שלא מכיר, זה מה שקורה מנגינה על בס במשך שעות).

קטע מוזר בהולנד - לא הצלחתי כל כך להכיר הולנדים. אולי כי הייתי במקומות תיירותיים, אולי כי ההולנדים ביישנים, ואולי כי המדינה מפוצצת מדי באנשים שאינם הולנדים… אנא אערף.