מאיינדהובן בהולנד המשכתי בנסיעה של 8 שעות לנירנברג בגרמניה, העיר שהייתי בה הכי הרבה פעמים בחיי בחו״ל (הפעם הנוכחית היא הרביעית). הסיבה לחזרתי לעיר הזו היא הקשרים שיצרתי כאן - הגעתי לעיר פעם ראשונה ב-2017 מטעם חילופי תזמורות של חדרה עם נירנברג, וחלק מהקשרים שיצרתי באותה תקופה מחזיקים עד היום, אז כמובן שאקפוץ לבקר אותם מדי כמה שנים :)

בעיר הזו אני אשהה במשך 6 לילות, רובם אצל רודולף והייקה - זוג מבוגרים מוזיקאים אשר לנתי אצלם בפעם הראשונה בהיותי בנירנברג (מטעם חילופי התזמורות). רודולף היה המנהל של קונסרבטוריון הנוער העירוני שלהם, אך יצא לגמלאות לפני כ-5 שנים, וכיום מעט מלמד צ׳לו ומעט מדריך תיירים (בעיקר גרמנים) בעיר.

ביומיים הראשונים יצאתי למרכז העיר, הסתובבתי בין חנויות המוזיקה הענקיות שלהם שהכרתי כבר בפעמים הקודמות כאן (ועדיין נחמד להגיע כל כמה שנים מחדש), אכלתי אוכל מקומי אשר מורכב מנקניקיות בווארייניות, שניצל ממולא גבינה וחזיר, חזרת לבנה, ושלל מנות עיקריות ותוספות במגוון צבעים וטעמים… כל זה כמובן לצד בירה חיטה גרמנית, סוג הבירה האהוב עליי (שהיה פחות נפוץ ביפן וארה״ב).

ביום הראשון פגשתי את איזי (קיצור של כריסטיאנה כמובן), זמרת מקהלה שהכרתי בפעם השנייה שלי בנירנברג ונשארנו בקשר עד היום. אכלנו ארוחת ערב ביחד, ויומיים לאחר מכן יצאנו ביחד לבלט הראשון שראיתי בחיי - ״אגם הברבורים״, בליווי תזמורת חיה. היה די מדהים.

הטמפרטורה פה נעה בין מינוס 10 לבין 5 מעלות צלזיוס, ואמנם לא יורד שלג, אך יצא לי לחוות מדרכה קפואה וחלקלקה, כביש קפוא שמונע נסיעה של מכוניות עליו, רכיבה על אופניים בקור שהבהיר לי למה רודולף אמר שבלי ציוד מיוחד לא מומלץ לרכב על אופניים בחורף, ובגדול באיזשהו שלב הפסקתי לספור את כמות שכבות הבגדים שאני לובש והחלטתי שכמה שיותר, יותר טוב.

בתמונה השלישית: חלילים על קרטון ביצים.