בתמונה הראשונה: הנוף מחלון חדרי הבוקר.

רודולף אומר שיש לי מזל, כי רק פעם בכמה שבועות רואים שמש כזו אצלם בחורף (זה לא אומר שחם, אבל לפחות מואר ויפה). יצאתי לטייל לאורך תעלת המים שלהם לכיוון סידורים שהיו לי בעיר; בדרך עצרתי בסופר לקנות לעצמי אוכל, וראיתי שהם מוכרים… סופגניות? כן, מסתבר שסופגניות (טעמתי רק כדי לוודא) זה מאכל נפוץ אצלם, עם שם אחר כמובן וללא כל קשר לחג יהודי כזה או אחר.

אחה״צ רודולף עשה לי סיור בעיר העתיקה וסיפר לי על ההיסטוריה של היהודים בנירנברג. אחד הדברים המעניינים שהוא סיפר לי מופיע בתמונה השלישית מהסוף. מדובר בתצלום של האזור הכי קדוש בכנסייה שמופיעה בתמונה הרביעית מהסוף. מי שם לב מה מסתתר שם בנוף?

בערב עלינו למסעדה שנמצאת על גג גבוה של בית מלון מרכזי בעיר העתיקה, ומהמרפסת שלו ניתן לראות את כל העיר פרוסה למרגלותינו (שתי התמונות האחרונות). רודולף אומר שביום בהיר ניתן לראות משם את החרמון.

בתמונה השנייה מהסוף: הארובות של חדרה.

התשובה הברורה לשאלה ״מה מסתתר באזור הכי קדוש בכנסייה״ היא מגן דוד על הרצפה; אבל התשובה הפחות מובנת מאליה היא הגליל הזהוב שמאחוריו (ממש מתחת לישו הצלוב), אשר מהווה את ״קודש-הקודשים״ של הכנסייה, וצורתו לקוחה מ… צורתו של ספר תורה. לפי רודולף, מדובר בעוד מחווה והכרה בתורת היהודים.