ביום ראשון היה מאורע גדול בכנסייה - החלפה של שליח הציבור שלהם (קנטור), מאורע שקרה פעם אחרונה לפני 20 שנה למיטב הבנתי. לפיכך, היו הרבה מקהלות שבאו לשיר שם, ובהן המקהלה שאיזי ואמא שלה שרות בה - אז כמובן שהגעתי לעודד. היה די מרשים - 5 מקהלות ששרות בו״ז, ביחד עם רוב באי בכנסייה (כלומר גם אנחנו שרנו במקומות מסוימים), בטוואי האקוסטי של הכנסייה הענקית הזו… כן, היה די מרשים.

אחרי הכנסייה (ואחרי שהתגנבתי למאחורי הקלעים וטעמתי מהיין והנשנושים שהוכנו לזמרי המקהלות) הוזמנתי לארוחת צהריים עם משפחת היסנר, המשפחה של איזי, אשר שהיתי אצלם בביקורי בנירנברג ב-2019. הם שמחו מאוד לראות אותי שוב, וכולנו שמחנו לשתף חוויות ולהשלים פערים של 6 שנים מאז פגישתנו האחרונה.

אחרי ארוחת הצהריים רצתי לכיוון אולם קונצרטים שבו התקיים קונצרט תלמידים וביניהם תלמידים של רודולף ושל הייקה. הצעירה ביותר שניגנה שם אגב הייתה בת 3 או 4. בסרטון האחרון: חמישיית בראס (מתוך הקונצרט כמובן).

אחרי הקונצרט חזרתי עם רודולף והייקה הביתה ומיד החשנו גלגלינו לכיוון עיירה לא רחוקה בה נמצא חבר של המשפחה שלהם, אספנו אותו והמשכנו ארבעתנו ביחד למסעדה באותה עיירה. ההתמחות העיקרית של המסעדה הזו היא דגי קרפיון, אז כמובן שלקחתי אחד (דג שלם מטוגן); הדג הרגיש כל כך טרי ועסיסי, שזה רק היה הגיוני אחר כך לראות בריכה מלאה דגי קרפיון ביציאה מהמסעדה.

למרות שהיום היה עמוס מאוד, העומס לא נפסק פה, כי אחרי חזרתנו הביתה, ארזתי את המזוודה שלי והתכוננתי לנסיעה הלילית שלי באוטובוס מנירנברג לוינה, אוסטריה.

נירנברג הייתה אחד היעדים העיקריים שלי בטיול הזה, שכן נמצאים פה אנשים (ואולי מוטב לומר חברים) שאני בקשר איתם כבר 8 שנים, ואשמח להמשיך לשמור איתם על קשר כל כמה שנים בעת ביקוריי באירופה. עם רודולף והייקה לצערי לא הספקתי להצטלם, אך בעת ביקורי בפראג הצלחתי לארגן שיחת וידאו בהפתעה איתם ועם מנהל תזמורת הנוער של חדרה (אשר ישנתי איתו אצלם בפעם הראשונה שלי בנירנברג ב-2017), וזו התמונה האחרונה ששיתפתי בפוסט הנוכחי.

על המנטליות בנירנברג אני יכול להגיד שהיא השתנתה בחמש השנים שלא הייתי פה. התורים המסודרים בתחנת הרכבת כבר אינם, ואנשים יותר מתנפלים על הקרונות מבלי לתת קודם לנוסעים לרדת; אנשים יושבים בקרונות עם רגליים פרושות על המושבים, מדברים בקול רם בטלפון, ובאופן כללי פחות מתחשבים בזולת; המעשנים נמצאים הרחק מפינות העישון (התחומות היטב), ולא פעם שמעתי מוזיקה בקולי קולות בוקעת מרמקולים ניידים אישיים במקומות ציבוריים; ו… כן, הרוב המוחלט של האנשים שעושים את המעשים שתיארתי פה הם מהגרים (או לפחות אנשים שלא נראים יותר מדי אירופיים באופן חיצוני). בדומה להולנד, הרחובות מלאים בגרפיטי (הרבה ממנו מדבר על אנרכיה ופשיזם), והשפה הערבית נוכחת הרבה יותר ממה שזכרתי, הן ממה ששמעתי והן ממה שראיתי ברחובות (שמות של מסעדות, שילוט וכו׳).

ממבט יותר מעניין, אני יכול לדמיין שיום אחד בעתיד, בספרי ההיסטוריה בבתי הספר יופיע פרק תחת הכותרת ״השפעת האיסלאם על אירופה״ ו/או ״קולות אנרכיה נשמעים באירופה״, ו… די מגניב לדעת שהייתי שם, הייתי עד פיזי וראיתי את השינויים האלו במו עיניי.