רגעי שיא בטיול:

• המבט על פני הברמן באוטסו כשהשמעתי לו שירים שלא שמע מעל 30 שנה.
• הרגע הזה שאחיינים שלי לא רצו שאכנס איתם לרכב בהוואי.
• הרגע הזה שאחיינים שלי לא רצו שאצא מהרכב ואעזוב את הוואי.
• הקונצרט של סוניק בניו ג'רזי.
• הג'אמים באוטרכט.
• הערב האחרון עם אבא שלי במבשלה-בר-מסעדה בפראג.

רגעי שפל בטיול:

• לשתות מים באתיופיה.
• לשכב חולה ומחוק במיטה בעודי בוהה בשלג הראשון שאני חווה... מבעד לחלון.
• לפספס טיסה.
• לפספס עוד טיסה.
• להספיק לטיסה, אבל לנחות בלי מזוודה.
• כמות האוטובוסים בטיול הזה שרצתי אליהם וראיתי את דלתותיהם נסגרות לי מול הפנים הייתה די מרשימה. מצד שני, גם כמות האוטובוסים שהספקתי להגיע אליהם ברגע האחרון הייתה לא פחות מרשימה; אני חושב שהמסקנה המתבקשת היא... שהשתמשתי הרבה בתחבורה ציבורית.

במהלך הטיול הבחנתי בכמה אמיתות אוניברסליות שנכונות לכל מקום שהייתי בו, למשל:

• בעל תמיד מפחד מאשתו (אני מתנצל על בדיחת הקטורזה הזו).
• צעירים מכל מקום לא רואים את עצמם מסוגלים לקנות בית יום אחד.
• מסריח. כל מקום מסריח. זו אמנם לא חוכמה בהתחשב בכך שרוב הערים שטיילתי בהן היו ערי בירה או ערים גדולות, ועדיין... ריח של פיח ושל סיגריות ליווה אותי בכל מקום שהייתי בו, בכל תרבות, בכל מזג אוויר. פסיכולוגית שלי לפני כמה שנים לימדה אותי כיצד להבחין יותר בדברים וברגשות (mindfulness), כיצד לחיות יותר את הרגע ולא לחסום את מה שאני מרגיש. אבל הסירחון הזה... אני חושב שהוא מסוג הדברים שגרם לי לסתום את האף מלכתחילה ולהתחיל לחסום.

יש אנשים שמספרים ש-"הטיול הגדול" שלהם שינה אותם, במובן כזה או אחד. אני לא אגיד שהטיול שינה אותי... אבל כן אגיד שדמיינתי הרבה במהלך הטיול איזה סוג של בנאדם ארצה להיראות בעתיד, ובעקבות החלטות שקיבלתי אני עושה ואעשה שינויים בהתאם כדי לעצב את עצמי כמו שאני רוצה להיות - או לפחות כמו שאני חושב שאני רוצה להיות. אבל זה כבר עניין אישי שלי.

בנושא אחר, משהו שהפתיע אותי בטיול הזה - במשך כל שלושת החודשים שבהם טיילתי, בכל מקום שהייתי בו, לא נתקלתי באנטישמיות (באופן אישי) ולו פעם אחת. לפני הטיול אנשים שאלו אותי מה אגיד כשישאלו אותי מאיפה אני, ואמרתי שאגיד שאני מישראל. שאלו אותי "ומה תעשה אם יגיבו לכך בשלילה או אפילו באלימות?", והתשובה שלי היא... לא יודע. לא הייתה לי תשובה. אני טוב בלאלתר, קיוויתי להצליח לאלתר משהו במידה ואגיע למצב כזה - אך בכלל לא הגעתי אליו, למרות שבכל מקום אמרתי שאני מישראל ללא בושה או חששנות. אני חייב לציין שכן יצא לי להיתקל באנטישמיות ברחובות בדמות גרפיטי, פוסטרים והשחתת סממנים יהודיים. אך לא באופן אישי. על אירופה אגב אני יכול להגיד שכל מי ששאל אותי "נו אז איך אירופה בהשוואה לשאר העולם??" עניתי בדיוק את אותה תשובה: "אירופה מקסימה ממש... אבל לא ליהודים", והשואלים שלי תמיד הסכימו איתי בעצב. יש לציין שככל שהתקדמתי מזרחה באירופה, כך האנטישמיות ברחובות פחתה, והמרחב נראה באופן כללי יותר ידידותי ליהודים.

לסיכום אני רוצה להגיד תודה לאנשים שאוהבים אותי ותמיד תומכים בי מרחוק, ושנותנים לי מרחב בטוח לשתף בו מחשבות עמוקות, גם אם חלקן לא שגרתיות במיוחד. תודה לבנדוד שלי שאמר לי יום לפני הטיול להוריד פולארסטפס כי אני חוויתי כל כך הרבה בטיול הזה שאני בטוח שהייתי שוכח חוויות לולא היומן החביב הזה, ותודה לאור על התגובות המצחיקות והשנונות שלו על הפוסטים שלי.

אני סמוך ובטוח שאם וכאשר אעשה שוב טיול גדול בחיי, אני ארצה שהוא ייראה בדיוק כמו הטיול הזה - אבל אחרת לגמרי.

❤️